כפרי יעקב בע"מ נ' דניה סיבוס בע"מ ואח'

החלטה

רקע עובדתי ועיקר טענות הצדדים

1. בקשה לצו מניעה זמני.

חברת כפרי יעקב בע"מ (בהסדר נושים) (להלן: "כפרי" או "התובעת") הגישה בתיק זה, באמצעות הנאמן לביצוע הסדר נושים, תביעה כספית כנגד חברת דניה סיבוס בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "דניה סיבוס"), על סך של 14,725,745 ₪.

כן עתרה התובעת ליתן צו מניעה קבוע (וזמני עד למתן פסק דין) כנגד מימושה של ערבות בנקאית מס' 670-380334-40, אשר הוצאה על ידי בנק דיסקונט לישראל בע"מ ביום 26.7.06, לטובת הנתבעת, על סכום של 1,777,100 ₪ (קרן) (להלן: "הערבות הבנקאית").

בבקשה לצו מניעה זמני התבקש גם להורות על ביטול יתרת הערבות הבנקאית אשר מעבר לסך של 631,620 ₪.

הבקשה שלפניי (והתביעה) היא פועל יוצא מההחלטה שניתנה בתיק פירוק 1705/09, שבמסגרתו ניתן צו זמני כנגד מימוש הערבות הבנקאית, עד לקיום דיון לגוף העניין לפני בית המשפט המוסמך.

קיימתי דיון שבו נחקרו המצהירים. הצדדים סיכמו קצרות בכתב. הגיעה שעת ההחלטה.

2. הצדדים התקשרו ביניהם בחוזה מיום 6.4.06, לביצוע עבודות הקמת קטע מכביש 431. דניה סיבוס שימשה כקבלן ראשי בפרוייקט הכביש, עבור הזכיין, נתיבי היובל בע"מ. כפרי שימשה כאחד מקבלני המשנה.

כפרי טוענת, כי עבודה בפרוייקט הסתיימה ביום 2.2.09. היא צירפה לבקשתה "דו"ח מסירה סופי" מאותו תאריך, וכן את מכתבה לדניה סיבוס מיום 24.3.09, שבו מאוזכר אותו דו"ח, כאינדיקציה לסיום העבודות על הצד הטוב ביותר. כן פנתה כפרי לדניה סיבוס בדרישות לשלם לה עבור יתרת עבודות שביצעה, וכן להשיב לידיה את סכום העיכבון, של 1,500,000 ₪, בעקבות פתיחת הכביש לתנועה. דרישות אלה לא נענו.

להפתעת כפרי, כעבור כשנתיים, ביום 15.3.11, ביקשה דניה סיבוס לחלט סכום של 631,620 ₪ מתוך הערבות הבנקאית, למרות שהיא זו שחייבת לכפרי מיליוני שקלים.

כפרי טוענת, כי דניה סיבוס ניהלה איתה מו"מ, שממנו ברור כי כפרי זכאית לקבל כספים משמעותיים מדניה סיבוס, ולא להיפך, כך שהתנהגות דניה סיבוס עולה כדי מרמה ממש, או, למצער, כדי "נסיבות מיוחדות" שדי בהן כדי לעכב את מימוש הערבות הבנקאית.

דניה סיבוס טוענת כי כל טענותיה של כפרי קשורות לעסקת היסוד בין הצדדים, ועניינה סגירתו וסיכומו של החשבון הסופי בגין העבודות. לגרסתה, המסמך מיום 2.2.09, הנחזה להיות "דו"ח מסירה סופי", אינו אלא הערות מסיור שנערך, על מנת לקבל את אישור המדינה לפתיחת הכביש לתנועה, הערות אשר אינן מתייחסות לשטחים הגובלים בתוואי הכביש, שבהן ביצעה כפרי הפרות סביבתיות רבות, שדניה סיבוס נאלצה לתקן ע"י קבלנים אחרים. עוד היא טוענת, כי כפרי גרמה לנזקים כבדים בביצוע חלקי ולקוי, אי עמידה בלו"ז וסירוב להשלים עבודות, וכי המו"מ בין מר בלנק מטעמה לבין מר כהן, נציג כפרי, לא הבשיל לכדי סיכום, שכן האסמכתאות שהוצגו היו חלקיות ולא חתומות בידי הגורמים המוסמכים בפרוייקט.

שיקולים למתן סעד זמני

3. כידוע, השיקולים העיקריים הרלוונטיים לדיון בבקשה למתן סעד זמני הם סיכויי ההליך, מאזן הנוחות, שיקולים שביושר ובצדק ודרישת המידתיות (רע"א 8415/07 חברת אנ.די.סי. יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2007); רע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים (2009)).

אחד מן התנאים היסודיים הנדרשים ממבקש הסעד הזמני, הוא קיומה של זכות לכאורה. המבקש נדרש לשכנע את בית המשפט "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה" (תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות")). הפסיקה משתמשת בביטויים מגוונים בהקשר זה, למשל: שמבקש הסעד נדרש להראות כי תביעתו העיקרית אינה טרדנית וכי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה (רע"א 7701/09 פדלון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (2009); רע"א 5288/07 נפטי נ' באר טוביה, מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ (2007); או שסיכוייו של המבקש לזכות בהליך העיקרי עדיפים על סיכויי יריבו (פרשת קופת חולים מאוחדת); או שהמבקש נדרש להצביע על "סיכוי של ממש לזכות בתביעה" (רע"א 4909/08 א.י.ל. סלע (1991) בע"מ נ' ביוגארד רכיבים וטכנולוגיות בע"מ (2008)).

מכל מקום, מובן כי אין צורך בשלב זה לפסוק באופן סופי בדבר צדקתו של מי מהצדדים, וההערכה היא לכאורית בלבד, על בסיס החומר המונח בפני בית המשפט, ולכן מובן כי ייתכן שבסיום הדיון בהליך העיקרי יגיע בית המשפט לתוצאה שונה מזו המקדמית-לכאורית.

בהקשר של מאזן הנוחות נקבע בנוסף, כי ככל שהנזק הנטען ניתן לפיצוי כספי, תגבר הנטייה שלא לתת סעד מסוג צו מניעה זמני (רע"א 10277/08 גסטטנרטק בע"מ נ' האוניברסיטה העברית (2009); ראו והשוו- בר"ם 5910/10 חברת רכבת ישראל בע"מ נ' ועדת ההיגוי למפגשי מסילה (2010)).

ערבות בנקאית אוטונומית

4. בנוגע לסעד זמני, המבקש לעכב מימוש ערבות בנקאית אוטונומית, מעבר לדין הכללי, נוהג דין ספציפי, שלפיו מאזן הנוחות הרגיל נסוג אל מול שיקולי אחרים. בפסק הדין ברע"א 3332/10 ש. אנפה בע"מ נ' אם דבליו זנדר פסילטי אנג'ינירינג ישראל (2010), הובהר ונפסק שוב כי: "ערבות בנקאית אוטונומית הינה עצמאית ומנותקת מעסקת היסוד, והאפשרות לחלטה תהיה פועל יוצא של התנאים הנקובים בכתב הערבות עצמו. לעקרון העצמאות של הערבות הבנקאית קיימים חריגים, בדמות מרמה ונסיבות מיוחדות. חריגים אלו יחולו במקרים נדירים, בהם התנהגות הנערב היתה חמורה במיוחד... ".